הכתובה היא מסמך משפטי, למעשה שטר התחייבות הכתוב בארמית, עליו הבעל חותם עבור אשתו בטקס הנישואין. במסגרת הכתובה, הבעל מתחייב לדאוג לאשתו בתקופת הנישואין וכן לשלם לה סכום כסף אם יסתיימו הנישואין, בשל מוות של הבעל או בשל גירושין. 

בעת הגירושין, האישה זכאית לדרוש את מימוש הכתובה והתשלום לו התחייב בעלה במסגרת תביעה שתוגש לבית הדין הרבני, אשר דן בסוגיה זו באופן בלעדי.

ישנם מצבים בהם הבעל יהא פטור מתשלום הכתובה לאשתו. למשל במקרה של אישה שעזבה את הבית ללא כל סיבה מוצדקת, אישה שנהגה בבעלה באלימות, אישה שבגדה בבעלה, אישה המסרבת לקיים עם בעלה יחסי מין ללא כל סיבה מוצדקת ועוד. 

בנוסף, במקרים בהם הכתובה מועמדת על סכום גבוה מאוד, אשר אין עוררין כי אין באפשרות הבעל לשלמו, בחלק מהרכבים בבתי הדין הרבניים נוהגים שלא לחייב את הבעל בסכום זה, אלא לחייבו בסך נמוך יותר בהתאם לשיקול דעתם.

חשוב לדעת כי על אף סעיף 17 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973, קובע במפורש כי חלוקת הרכוש בין בני זוג לא תגרע זכות האישה לקבל את סכום כתובתה, פעמים רבות בתי הדין הרבניים אינם מאפשרים לאישה לקבל הן את דמי הכתובה מכוח הדין העברי והן רכוש שאינו רשום על שמה בפועל במסגרת איזון משאבים מכוח חוק יחסי ממון (ובלשון בית הדין הרבני: "אין כפל מבצעים"), במקרים כאלו על האישה יהא לבחור בסעד הגבוה מבניהם.

מדובר בנושא משפטי והלכתי מורכב ועל כן חשוב לקבל ייעוץ משפטי מקצועי בטרם נקיטת צעדים משפטיים.

• באתר יש מידע תחת הכותרת "הסכמי גישור" – לדעתי לשנות ל"גישור והסכמי גירושין". כדאי לציין שנים של הכשרה וניסיון כמגשר.