עבור בני זוג שנישאו לאחר יום 1.1.1974 ובהתאם להסדר הקבוע בחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973, עם סיום הנישואין עקב גירושין או מוות של מי מבני הזוג, כל אחד מבני הזוג או מיורשיו זכאי למחצית מהרכוש המשותף שצברו בני הזוג במהלך חייהם המשותפים.

חוק יחסי ממון מחריג מהרכוש המשותף נכסים חיצוניים שלא יחולקו שווה בשווה בין בני זוג עם סיום הנישואין. מדובר על נכסים שהיו לבן הזוג טרם הנישואין או על מתנות וירושות שקיבל בן הזוג במהלך הנישואין. אף גמלה המשולמת לבן זוג בגין נזק גוף נחשבת לנכס חיצוני שבן הזוג השני לא יהא זכאי למחציתו.

ואולם, חשוב להבין כי על אף חוק יחסי ממון, הקובע שנכסים חיצוניים לא יתחלקו שווה בשווה בין בני זוג עם סיום הנישואין, בנסיבות רבות נכסים חיצוניים עשויים להיחשב לרכוש משותף, ובהתאם לכך לזכות את בן הזוג השני, במקרה של גירושין, או את יורשי בן הזוג השני, במקרה של מוות, במחציתם.

ההסדר הקבוע בחוק יחסי ממון אינו חל על בני זוג נשואים שערכו הסכם ממון הקובע חלוקת רכוש אחרת. על כן, על בני זוג המעוניינים לקבוע חלוקת רכוש אחרת ביניהם מזו הקבועה בחוק יחסי ממון וכן לייצר ודאות ביחס לנכסים חיצוניים שברשותם לערוך הסכם ממון.

בנוסף לכך, ההסדר בחוק יחסי ממון אינו חל על בני זוג שנישאו לפני יום 1.1.1974 ועל ידועים בציבור, כלומר בני זוג שלא נישאו כלל. במקרים אלו, הדין שיחול לעניין חלוקת הרכוש הוא חזקת השיתוף בנכסים בין בני זוג, אשר נקבעה בפסיקת בית המשפט. לפי חזקה זו, בני זוג המנהלים חיים משותפים והמתנהלים במאמץ כלכלי משותף, מסכימים במשתמע ליצור שיתוף בנכסיהם, אף אם הם רשומים על שם אחד מהם בלבד, וזאת כשאין כוונה אחרת הנלמדת מן הנסיבות. בשונה מההסדר הקבוע בחוק יחסי ממון, לפיו הזכות בשיתוף הקנייני היא מאוחרת וקמה לבן הזוג עם סיום הנישואין, הזכות הקניינית בהתאם לחזקת השיתוף היא מיידית, ובן הזוג רשאי לדרוש את חלקו בכל עת.

על בני זוג המעוניינים שלא תחול עליהם חזקת השיתוף לערוך הסכם חיים משותפים. 

נושא חלוקת רכוש הוא נושא מורכב ומשמעותי לעתיד הכלכלי של בני זוג לאחר פירוק התא המשפחתי או לאחר לכתו של אחד מהם לעולמו. במקרים רבים, עריכת הסכם ממון או הסכם חיים משותפים, לפי העניין, תמנע סכסוכים משפטיים ארוכים בין בני זוג שפניהם לפירוד או בין בן הזוג הנותר בחיים ליורשי בן הזוג שהלך לעולמו.