במקרה של תאונת דרכים, הדרך היחידה להוכיח את נכותו של הנפגע הינה באמצעות מינוי מומחה ע"י בית המשפט.

חשוב להבהיר כי מדובר בהסדר ייחודי, המתייחס רק לנפגעי תאונות דרכים.

אדם שנפגע בתאונה שאינה תאונת דרכים (לדוגמה נפגעי תאונות עבודה, נפגעים בתאונות במקומות ציבוריים, נפגעים בתאונות במקומות פרטיים, נפגעים כתוצאה מרשלנות רפואית וכו'), צריכים להוכיח – מלבד את שאלת אחריות המזיק לתאונה – גם את נכותם כתוצאה מהתאונה, באמצעות חוות דעת רפואית מטעמם.

כלומר, על הנפגע בתאונה, שאינה תאונת דרכים, לפנות למומחה רפואי מטעמו, על מנת לקבל חוות דעת בדבר מצבו הרפואי, ונכותיו הזמניות והקבועות כתוצאה מהתאונה.

חוות הדעת צריכה לעמוד בכללים שנקבעו, ודינה כדין עדות בפני בית המשפט, ולכן מדובר במסמך מיוחד שניתן ע"י מומחה מתאים לצורך הגשתו לבית המשפט, ואין מדובר במסמך רפואי "רגיל" המתאר את מצבו של הנפגע.

כפי שהסברתי בעבר, לגובה הנכות הרפואית שנותרה לנפגע – באם נותרה – חשיבות רבה לקביעת נזקיו כתוצאה מהתאונה, ובהתאמה – לקביעת גובה הפיצוי.

לכן, באם נפגע סבור כי נותרה לו נכות כתוצאה מהתאונה, יהיה חייב לשאת בהוצאות מומחה מטעמו אשר ייתן חוות דעת אשר תצורף לכתב התביעה.

חשוב לציין כי ניתן להגיש תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף (שלא כתוצאה מתאונת דרכים) גם במקרה בו לא נותרה נכות, ומבלי לצרף חוות דעת, ואולם סכום הפיצוי הצפוי יהיה נמוך יותר.

עוד חשוב לציין כי נפגע בתאונת עבודה לא יוכל להסתפק בצירוף החלטת המוסד לביטוח לאומי כחוות דעת רפואית מטעמו (למעט במקרה של תאונת דרכים שהינה תאונת עבודה – שם הדין הוא שונה). לכן, גם באם נקבעה לנפגע נכות רפואית ע"י המוסד לביטוח לאומי, בכל זאת יידרש להגיש חוות דעת ע"י מומחה מטעמו.

לאחר הגשת התביעה בצירוף חוות הדעת, ייבדק התובע ע"י מומחה מטעם הנתבעת, וככל שייווצר פער בין חוות הדעת שבין הצדדים, ימונה מומחה מטעם בית המשפט.

הוצאות המומחה מטעם בית המשפט יכול ויושתו (כולן או חלקן) גם על התובע.

קיימת חשיבת רבה להתייעץ עם עורך דין המומחה בתחום על מנת לפנות לקבלת חוות דעת ממומחים מתאימים לצורך הוכחת הנכות.