בטור זה אתחיל להסביר את ההליכים הדרושים לצורך מימוש זכויות המגיעות מהביטוח הלאומי במקרה של תאונת עבודה. השלב הראשון הינו הגשת תביעה להכרה ותשלום דמי פגיעה.

בבואנו להגיש תביעה מול המוסד לביטוח לאומי, עלינו למלא תביעה להכרה – טופס שמספרו 211 – טופס "תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה".
טופס זה חשוב ביותר ויש למלאו בקפידה ובמקצועיות. למעשה התביעה להכרה, מהווה דריכת רגל ראשונה בכל הקשור למימוש זכויות הנפגע בביטוח לאומי.

לכל סעיף וסעיף בו משמעות בזכות לקבלת הפיצוי, ומשמעות רחוקת טווח בתביעה כנגד המעביד בגין רשלנות. לנוסח הכתוב חשיבות מכרעת, והליך ההכרה חייב להיעשות בצורה המקצועית ביותר ובליווי ייעוץ משפטי של עורך הדין המתמחה בתחום, בשלב מילוי הטופס.

לתביעה להכרה יש לצרף מסמכים להוכחת הנזק, תעודת ראשונה לנפגע בעבודה (לא תעודות על ימי מחלה הניתנות ע"י קופת חולים), וכן את "אישור המעביד" בטופס הנקרא "ב.ל. 250" או טופס מס' "ב.ל. 283" במקרה של עובד עצמאי.

יש להקפיד כי תעודות אי הכושר ימולאו בטפסים המתאימים לנפגע בעבודה.

לאחר הגשת התביעה להכרה, ובכפוף לכך שהמוסד לביטוח לאומי יכיר בתאונה כתאונת עבודה, יקבל הנפגע "אישור ההכרה" המהווה כיסוי לליקויים שנגרמו לו.

יש להקפיד בשלב זה כי כל האיברים שנפגעו יופיעו ברשימת הפגימות שהוכרו, ושכן להגדרת הפגימות השלכות על היכולת לקבל פיצוי בגינן.

בנוסף, תעודת ההכרה מהווה "אישור" לכך כי המוסד לביטוח לאומי יישא בהוצאות הרפואיות ששילם הנפגע (לדוגמה, הוצאות פינוי באמבולנס, הוצאות בגין תרופות וכו').

במידה והביטוח הלאומי לא מכיר בתאונה כתאונת עבודה, אין מנוס מלפנות לבית המשפט על מנת להשיג ההכרה הנדרשת.

לאחר שהמוסד לביטוח לאומי יכיר בתאונה, ישולמו בגין הימים שהוכרו כתקופת אי כושר – "דמי הפגיעה".

לגבי התשלום בגין דמי הפגיעה נפרט בטור הבא.